תת"ע
בית המשפט לתעבורה חיפה
|
4757-02-12
28/01/2013
|
בפני השופט:
אינאס סלאמה סגן הנשיא
|
| - נגד - |
התובע:
מדינת ישראל
|
הנתבע:
עידן וניר
|
| הכרעת דין |
1. כנגד הנאשם הוגש כתב אישום (דו"ח) המייחס לו עבירה של העמדת רכב על המדרכה במקום שלא הוסדר לכך, בניגוד לתקנה 72(א)(2א) לתקנות התעבורה, תשכ"א - 1961. (להלן: "תקנות התעבורה").
2. טענת ההגנה של הנאשם היא, כי ברכב הייתה תקלה וכי ומאחר ומדובר ברכב חדש ולא היה מקום אחר לחנות בו, חנה על המדרכה (כך נטען בישיבת ההקראה).
בדיון שהתקיים בפניי, העיד הנאשם כי בזמן שנסע "הרכב התחמם" ומאחר ולא רצה לקחת סיכון החנה אותו "במקום הראשון שהיה פנוי - על המדרכה החניתי". לטענתו, עזב את הרכב לפרק זמן שאינו עולה על 4-5 דקות, וכשחזר מצא כי השוטר לקראת סוף רישום הדו"ח. כשהסביר לו מדוע חנה כך, אמר לו השוטר "להפך, אני אשמח להיות איתך בבית המשפט". לטענתו, עשה הכל כדי למזער את ההפרעה להולכי הרגל והקפיד שהרכב לא יפריע להולכי הרגל או לרכבים.
3. מטעם המאשימה העיד עורך הדו"ח, מר שחר נחום, שחזר על הנסיבות שבעצם אינן שנויות במחלוקת, שעה שהנאשם מודה כי החנה את הרכב על המדרכה עם ארבעת הגלגלים. דא עקא, שבניגוד לטענת הנאשם, ציין העד בנסיבות כי הרכב
הפריע למעבר הולכי רגל שנאלצו לרדת לכביש מאחר והרכב הנ"ל היווה "קיר חוסם". דברים אלה עומדים בסתירה מוחלטת לטענת הנאשם כי הקפיד לא להפריע למעבר הולכי רגל.
יודגש, כי עורך הדו"ח ציין בעדותו, כי אילו היה יודע שהרכב התחמם היה מצרף פתק נוסף כפי שעשה לא פעם. הוא הוסיף, כי מניסיונו ברישום דו"חות אם היו נאמרים לו דברים כאלה הוא היה רושם זאת.
4. לאחר ששמעתי את העדים, שקלתי את דבריהם והתרשמתי מהופעתם בבית המשפט, מצאתי לקבוע כי עובדות כתב האישום הוכחו בפניי מעל לכל ספק סביר וכי יש מקום להרשיע את הנאשם בעבירה המיוחסת לו, שכן הנאשם לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח כי החנה את הרכב בשל תקלה או כי עומדת לו הגנה או פטור מאחריות בתיק זה.
יצוין, כי עדותו של עד התביעה הנה עדות יחידה במשפט פלילי וביהמ"ש ער לכך, אולם העובדות למעשה אינן שנויות במחלוקת. נוכח התרשמותי החיובית מעורך הדו"ח מצאתי לאמץ את גרסתו במלואה גם לעניין העובדה כי הרכב הפריע למעבר הולכי רגל וגרם להם לרדת מהכביש. עובדה שיש בה משום סתירה מהותית לטענות הנאשם וגרסתו.
5. לא זו אף זו, בישיבת ההקראה טען הנאשם כי מהרכב
יצא עשן. בישיבת ההוכחות הנאשם לא חזר על טענה זו אלא ציין הפעם כי
"מנורה נדלקה" ברכב ולכן פחד והשאיר אותו בצד (שורה 23 לפרוטוקול מיום 20/12/12).
מדובר בסתירה משמעותית נוספת שיש בה כדי לפגוע בגרסתו של הנאשם, שבשים לב לרושם שהותיר מעל דוכן העדים, לא עלה בידו לסתור את גרסת עורך הדו"ח.
6. זאת ועוד, בתום הישיבה ומשנשאל על ידי בית המשפט האם פנה למוסך, ציין הנאשם כי לא ניגש למוסך ואין לו כל תיעוד לגבי התקלה, אך ינסה לגשת למוסך מורשה על מנת לחבר את רכבו למחשב בניסיון "לשאוב את המידע הזה מתוך מחשב הרכב". מסמך כאמור לא הונח בפניי, וגם לא הוגשה מצדו של הנאשם כל הודעה בעניין.
גם עובדה זו יש בה כדי לפעול לחובת גרסת ההגנה, וזאת אף למעלה מהצורך.
7. בנסיבות אלה, אני קובע כי עובדות כתב האישום הוכחו בפניי מעבר לכל ספק סביר, ועל כן אני מרשיע את הנאשם בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום.
8.
מזכירות ביהמ"ש תעביר לצדדים עותק מהכרעת הדין ותזמנם לטיעונים לעונש ליום 13/03/13 בשעה 10:40.
ניתנה היום, י"ז שבט תשע"ג , 28 ינואר 2013, בהעדר הצדדים